טראומה והחלמה: ג'ודית לואיס הרמן שורדת ומחלימה שהפכה לאשת מקצוע

שלום לכם קוראים וקוראות יקרים

ג'ודית לואיס הרמן היא שם מוכר בעיקר עבור אלו מכם שהיתה להם נגיעה לעולם הטראומה הנפשית ובעיקר
טראומה על רקע של תקיפה מינית. הרמן היא שורדת שעברה סיפור חיים מורכב וכואב. היא החלימה, אספה
כוחות ולמדה בהדרגה להשתמש בכוחות שלה כדי לעזור לאחרים ואחרות שהיו במצב דומה לשלה.
היא הפכה לאשת מקצוע ובהמשך גם לאשת אקדמיה וחוקרת בכירה.

בארץ התפרסם ספרה טראומה והחלמה - ספר מעולה הן כסיפור התמודדות והן כמקור לא אכזב לידע
בתחום הטראומה הנפשית בכלל והטראומה על רקע של תקיפה מינית בפרט.

נדמה לי שסיפורה של הרמן מצטרף לסיפורים נוספים ששמענו בעשור האחרון, בארץ ובחו"ל של
גברים ונשים שעברו דברים לא פשוטים בחייהם (אם זה התמודדות עם הפרעה נפשית, או התמודדות
עם תוצאות נפשיות של תגובה לאירוע טראומטי או משהו אחר) וכעבור זמן הם הפכו את הידע שלהם
כשורדים ומתמודדים לקרדום לחפור בו: למדו להפוך מממתמודדים ושורדים לאנשי מקצוע ברמה גבוהה.

כלומר:
הם הפכו לאנשי מקצוע שיש להם מכנה משותף עם מטופליהם הפוטנציאליים (מה שיכול לסייע ביצירת
קשר עבודה עמוק ועשיר) הם למדו להשתמש בנסיונם כמתמודדים כדי לעזור לאחרים ויכולים כך לתת
מודלינג למתמודדים אחרים הם יכולים גם ללמד את מטופליהם טכניקות שונות לעזרה עצמית ולצמיחה אישית.

אם תקראו את הספר תוכלו ללמוד שהרמן עברה מסלול ממושך, מייגע וכואב.
אבל הייתה לה נקודה רחוקה. משהו שבחלק מהזמן היה ערטילאי ולא ברור. משהו שמשך אותה למעלה.

בעיני הרמן היא גיבורה אישית.
דמות מעוררת השראה שחשבתי עליה גם ברגעים הקשים.

לקרוא
המגזין פסיכו-אקטואליה הקדיש לפני כמה שנים גליון שלם לדיון בפסיכו-טראומה (טראומה על רקע נפשי).
חלק מהמאמרים כוללים שימוש בז'רגון מקצועי של התחום. אם אינכם מכירים /מבינים מושג אל תתבישו
לשאול..

לראות:
הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה הקדיש סדרת הרצאות מצויינות, בהנחייתו של פרופ' אלי זומר
(מאוניברסיטת חיפה). לנושא  'טראומה נפשית במעגלי החיים'. אני ממליץ בחום על ההרצאות :
* הלם חרדה זיהוי וסיוע / מר מיקי לוי -שיסביר לכם בשפה שווה לכל נפש מהי טראומה נפשית.
ההרצאה הזו כמובן אינה מקיפה את כל מה שידוע בנושא, אבל היא מבוא מצויין כדי להתחיל
לטעום ממנו את התחום.
* הכנת קהילות להתקפה על העורף / פרופ' מולי להד ממרכז משאבים (המדבר על חוסן קהילתי).
חוסן אישי וקהילתי הוא אחד הנושאים המדוברים בתחום. עם הזמן מתפתחות עוד ועוד שיטות
להגברת חוסן קהילתי ואישי ולהד מתייחס כאן
לאחדות מהן.

גם ההרצאות על התעללות בילדים של אורית נווה, ו- DBT (טיפול דיאלקטי התנהגותי) של יפעת כהן
מעניינות ושווה להקדיש להן זמן (אם כי הן יותר ספציפיות).
.
לראות בקולנוע/טלויזיה
לפני כשנה ויותר יצא בארץ סרטם של יונתן ניר ודני מנקין - הדולפין. הסרט דוקומנטרי המוקרן
מדי פעם בערוצים שונים. כאן תוכלו לראות טריילר שלו, ולקרוא במה בדיוק מדובר.

נתפסו ברשת: מבחר גופים בישראל נותנים בארץ סיוע לנפגעי טראומה להלן כמה מהם
* ט.ד.י (האגודה הישראלית לטראומה ודיסוציאציה) - תוכלו למצוא באתר בין השאר חומר מחקרי עדכני.
* משאבים - המרכז לפיתוח משאבי התמודדות. מרכז ותיק הממוקם בקריית שמונה. המקום נותן מענה טיפולי
למי שמתמודדים עם טראומה נפשית באזור הגליל העליון. כמו כן הוא מקיים מסלולי לימוד, הכשרות יעודיות
וימי עיון בתחום.
* הקואליציה הישראלית לטראומה - זהו מעין ארגון גג המאגד אירגונים ויחידים העוסקים בתחום הטראומה
הנפשית.
* נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי - הוא ארגון שתכליתו לסייע למי שנפגעו מטראומה על רקע אירוע
לאומני. הארגון קם על רקע ריבוי אירועים כאלה בישראל של שנות ה-90 ותחילת העשור הקודם.
* מצד ימין ברשימת האירגונים תוכלו למצוא עוד כמה.

 לשמוע:
השבוע אני מזמין אתכם להאזין ליצירה בשם: מלחמה - אופרת רוק.
מדובר ביצירה  שהגו חברים לנשק אחרי התמודדות לא פשוטה בסמטאות ג'נין.
טקסטים מטלטלים. קוראים לכולנו להתחיל לשאול שאלות ולתבוע תשובות.
הגשה שהיא לעיתים כואבת לעיתים אינטימית ולעיתים דרמטית. כל אלה יוצרים
יחד יצירה שיש בה מעט תיאטרון והרבה מוזיקה.

סיפורה של אופרת הרוק הזו ושל יוצריה, הונצח בסרט בשם זה (מלחמה-אופרת רוק)
ששודר לאחרונה בערוץ הראשון. באתר שלהם (ראו לינק לעיל) תוכלו להוריד את היצירה
במלואה, או להזמין דיסק פיזי. מומלץ בחום.

מקווה שתהנו.

בעין הטובה
והפעם על תכנית עמיתים: מדובר בתכנית בתחום הפנאי המיועדת למשתקמים בבריאות הנפש שיש
להם סל שיקום. בין האפשרויות שמציעה תכנית עמיתים השתתפות בעלות מסובסדת בחוגים
במתנ"ס המקומי, אבל זה ממש לא הכל. אפילו לא הרוב. הביטו בסרטונים ותבינו.

לרעיון, שאותו מובילה חברת המתנ"סים בישראל, יש ערך מבחינה שיקומית
הן במתן אפשרות למשתקם לבטא יכולות אישיות והן במתן כלים פרקטיים
לשילוב בקהילה. לא עושים 'קורסים למתמודדים' , אלא אומרים להם הנה, קח
הזדמנות להשתלב בקהילה כשווה זכויות , ותשתמש. יש לציין שהתכנית נותנת ליווי
אישי של המשתקמים, קבוצות עזרה שונות ועוד. נהדר. רק חבל שכל כך מעט מכירים ויודעים
על התכנית הזו שקיימת כבר (אני שמעתי על התכנית הזו רק לפני כשנה וחצי לגמרי במקרה)
יותר מעשור.

פרטים טכניים על התכנית תוכלו לקרוא כאן.
והנה שני סרטונים בהם משתקמים הפעילים בתכנית מספרים מעט על חייהם ועל פעילותם בתכנית

חלק II

עוד לקרוא: 
* אילאיל צין/   דילמת החשיפה. מאמרים נוספים של אילאיל צין תמצאו ברחבי הרשת,
בעיקר בכתב העת מדיסין פסיכיאטריה.
* מרים גולדברג/ Not in My back yard. - תעשו לי טובה אישית ותקראו כל מילה. 
מאמר ענק!

שבת שלום
יורם

חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ: על תקווה בשיקום פסיכיאטרי

שבת שלום לכם. 

ואולי תקווה היא לראות אחרת?

קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה' (תהילים כ"ז י"ד).
ספר תהילים אומר לנו אם כן שתקווה ואמונה קשורים זה בזה.


מהי תקווה בשבילי בכלל?
תקווה עבורי בשיקום פסיכיאטרי היא  קודם כל ההסתכלות קדימה.
היא הזכות של כל אדם למצות את שאיפותיו וחלומותיו כדי לשפר
את מצבו וללמוד לנהל את מחלתו באופן שיהיה מספק עבורו.

תקווה היא גם היכולת למצוא את החיובי במשברים שנראים לי
קשים מנשוא. זאת לא מתוך המעטה בערך הסבל, אלא קודם כל
מתוך כך שלמרות הקושי (ולפעמים הקושי יכול לתסכל..שוב ושוב
אותם קשיים שחוזרים פעם אחרי פעם) אינני מוותר.

ואיך אפשר לאפיין תקווה כמשהו ברור יותר, מוגדר יותר, שאפשר לעבוד איתו?

ד"ר שריל גאגני, מהמרכז לשיקום פסיכיאטרי של אוניברסיטת בוסטון, אובחנה בנעוריה כמתמודדת

עם ביפולאר. מאוחר יותר בחייה היא אובחנה כחולת סרטן. גאגני, בעבר תלמידתו של פרופ' ויליאם
אנת'וני וכיום חלק מצוות המכון לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון
מנסה ולטעמי גם מצליחה להדגים איך אפשר להשתמש בתקווה כמשאב.

Inspiring Hope: A people's guide to

 keeping the faith about recovery from Margaret Clark Morgan Fdn. on Vimeo.

מדברי גאגני אני למד ש:
* תקווה היא תהליך: 
היא תהליך שתחילתו במקרים רבים בעמדה של "כך אי אפשר יותר". של התבשלות במיץ של היאוש.
(אולי יעזור לכם בהקשר זה להסתכל על תקווה כחלק ממודל השינוי של פרוצקסקה ודיקלמנטה, אותו
הזכרתי כאן לפני כמה חודשים. ה"אי אפשר יותר" היא שלב של הכרה בצורך בשינוי, או שלב ההרהור).

* תקווה וחברה: 
היא תהליך שמונע על ידי קשרים חברתיים, על ידי דאגה לעצמנו ולצרכינו הפיזיולוגיים והרגשיים.
היא מונעת על ידי השראה שאנחנו מקבלים מאנשים אחרים (בעיקר) אבל גם מספרים, מאמרים, סרטים,
או כל דבר אחר שמעורר בנו השראה.

יש להזהר ולא "להתנפל" על המשתקם עם האופטימיות הזו, בין השאר מפני שבעשותנו כך אנו
עלולים להפריע לתהליך הטבעי של בניית מקורות תקווה אישיים אצל המשתקם,מקורות שהם שלו.
נובעים ממנו ומבטאים אותו. תהליך שכאמור תחילתו במקרים רבים היא ב"כך אי אפשר עוד"..

אמפתיה:
בשפה הכי פשוטה המושג מתאר מצב בו אני מכיל (מכיר,מזהה מבין ונותן תוקף, תומך) רגשות של
הזולת, וזאת מתוך הכרה בהיותי אדם אחר, נפרד בצרכיו ותחושותיו וכו.
אחד הראשונים שדיברו במושגים של אמפתיה היה הפסיכואנליסט היינץ קוהוט. כאן.
בקליפ הבא תוכלו לראות את קוהוט מדבר על רעיונותיו. (כ-5 דקות).

תקווה היא גם תוצר של תהליך: 
הכוח ותחושת היכולת שאנחנו יכולים לקבל מהצלחות, ואפילו מהציפיה הצלחות יכול כשלעצמו לעורר
בנו תקווה.

התקווה אינה גורם חיצוני לנו. "היא אינה חבורת מעודדות שצועקות לך אתה יכול.." מטעימה גאגני.
התקווה היא אנחנו היא נובעת מאיתנו תוך שהיא מונעת ומוזנת על ידי 
הסביבה המעודדת הנותנת השראה, והנותנת מענה לצרכים הרגשיים היומיומיים שלנו.
תקווה אינה נוצרת מתוך בידוד. היא תוצר של אינטראקציות בין אנשים החותרים למטרה משותפת.
היא גם תוצר של סביבה פיזית (Setting) שמשדרת אופטימיות, דינאמיות וחיים.

אולי אם כך תקווה היא סוג של שיח שמתקיים בין בני אדם באשר הם.
בהקשר של עבודת אנשי מקצוע ומשתקמים השיח הזה כולל:
* חשיבה ממוקדת עתיד (חשבו על אדם המתנהל במשבר רגשי מתוך חוויה של "צר עולמי כעולם נמלה"..
חושש מכל צעד ובוחן אותו בשבע עיניים. המחלים - ירים את עיניו ובמקום להיות עסוק ב "איך לא למעוד"
יעסוק בשאלה "לאן אני הולך").
* תשומת לב לתקוות וחלומות. גם אם הם גולמיים מאד.
למטרות כאלה קוראת גאגני Dumb Goals /  Dreamy, Unrealistic, Motivating & Bold
כלומר: חלומיות, לא ריאליות מעוררות מוטיבציה ונועזות.
* דגש לחלומות ממוקדי מטרה. אלו בדיוק מטרות SMART:
Specific, Measurable, Attainable, Relevant & Timly framed
כלומר: ספציפי, מדיד, בר ישום, רלוונטי ומוגדר בזמן. (דיברנו על מטרות כאלה
בפוסט על מוכנות לשיקום).
* התמקדות בהשגת מטרות: הכוונה היא לעורר מוטיבציה לעשיה. ללבות
יחד מתוך האינטראקציה בין איש המקצוע והמשתקם את ההנעה לעשייה. כי לדבר אפשר עד מחר..
אחת הדרכים לעשות זאת היא להקפיד באופן מודע על צימוד בין פעולה ובין אני-גוף ראשון.
לא להגדיר מטרה במונחים של "למצוא עבודה" (צורת הסתמי) אלא "אני אמצא עבודה" (לשייך פעולה
לגוף).

* הגדרה מחודשת של התנסויות. הכוונה היא לתת משמעות להתנסויות באופן כזה שיעודד
המשך התנסות. לדוגמה: לפני כמה חודשים סיימתי את העבודה במקום מסוים והייתי מוצף בתחושת
כישלון. מתוך התחושה הראשונית הזו, התקשרתי לאשת שיקום בכירה באזור, כדי לבטל פגישה
שקבעתי איתה. סיפרתי לה מה שקרה. "זה לא כשלון, היא אמרה לי. זה נסיון." בכך היא עזרה לי
לנטרל את הדיבור הפנימי המושך להמנעות.

להגדרה מחודשת (רפריימינג) של התנסויות יש משמעות נוספת: המשתקם יכול ללמוד כך במה הוא כן
הצליח במקרה. לחפש את ההצלחה שבאירוע (בלי להמעיט בצורך לתקן או לשנות דברים בחיינו).
באיזה מובן כן הצלחתי? כשאני אישית חושב במושגים האלה הרבה יותר קל לי. אני פחות מפחד לטעות.

* לחגוג הצלחות: ללמוד לתת משמעות של אהבה והערכה להצלחות שלנו. חגיגה לא חייבת להיות
משהו חומרי. אם כי זה לא מזיק מדי פעם. היא בעיקר המשמעות שאנו נותנים ל


לראות מעבר לבעיה
בסרט הידוע "פטץ' אדמס" אומר אחד השחקנים לגיבור הסרט שוב ושוב
 Always see beyond the problem
ובעשותו כן הוא מבקש מאדמס לאמץ נקודת מבט שאינה מתתבוננת בקושי מבפנים, אלא מאמצת
נקודת מבט אמפתית לסבלם של החולים. כזו שמתחברת לרגשות הזולת אבל עושה זאת מתוך
הכרה בנפרדות שלי כאדם ושל החולה כאדם.

במונולוג באורך 12 דקות שוטח פאטץ' אדאמס (האמיתי) מייסד מקצוע הליצנות הרפואית,
את משנתו בנוגע לתקווה, לאמפתיה, לאיכפתיות ובעיקר לחמלה ונדיבות.

לקרוא:
שותפים לתקווה ביחסי מטפל מטופל אצל נפגעי נפש - חווה אוסטרובסקי Msw
ספר של מרטין זליגמן וג'יין גיליהאם אודות המדע שמאחורי החשיבה האופטימית

אפשר אולי לסכם זאת ולומר שתקווה היא אותו משהו בנו העומד על כך שלמרות הקשיים
הצפויים בדרך ממתין לנו משהו שהוא טוב יותר ממה ששיש היום, אם רק נדע להתאמץ
ולגלות נחישות התמדה ויצירתיות מספקת כדי להשיג אותו.

במובן מסוים תקווה היא כאמור גם שפה, בדומה לאהבה (ראו ספרו הידוע של אריך פרום
אמנות האהבה).  שפה שלוקח זמן ללמוד להשתמש בה. שפה שהשימוש היעיל בה
יכול להיות כנראה חיבור מאד מעשיר לעולם סביבנו.

ואולי נכון לסכם זאת עם המצגת החביבה הזו ששלחה לי אדווה. 
לכאורה עוד סרטון שכזה שכמותו כולנו מקבלים במייל מדי פעם..אז עכשיו חשבו על המסר
של הסרטון לא במושגי הניו-אייג' (המאוסים) אלא במושגי שיקום בניית יכולות ותקווה.
אשרי שזכיתי.

בעין  הטובה
יש כל מני דרכים לגייס מתנדבים לארגון או השירות שאתם עובדים בו,
בין אם לצורך אירוע מסוים ובין אם מדובר בהתנדבות על בסיס קבוע.
יש שעושים זאת דרך שתיל.. ויש גם את הכלי הזה:
http://www.hevratova.org.il/

שהוא פורטל מקוון המרכז אפשרויות התנדבות בכל רחבי הארץ.
לא ניסיתי את זה עד היום, אבל לדעתי זו יכולה להיות אסטרטגיה
שתשלים דרכי גיוס אחרות של מתנדבים.

התולעת
ספר חדש נפל למלתעותיה הרעבתניות של התולעת שלנו:
עירית וייס וג'וני גל / פרקטיקת מדיניות בעבודה סוציאלית. 

הספר (לדעתי הראשון בנושא הזה בעברית) סוקר את ביטוייה של פרקטיקת מדיניות בעבודה היומיומית
של עו"סים בישראל ובעולם. הוא מציע תובנות שונות הקשורות לעניין. החשובה ביותר בינהן לדעתי
היא שפרקטיקת מדיניות צריכה להיות חלק ממימדי ההתערבות של עו"סים בכל תחום עיסוק.
השפעה על מדיניות השתתפות בהכרעות פוליטיות והשפעה עליהן אינם מילים גסות. היא כורך המציאות
אם אנחנו רוצים באמת להשפיע בצורה משמעותית על החברה בה אנו חיים.

תקווה היא הדבר עם הנוצות..
אפילו אמילי דיקנסון אומרת ככה.

Hope is the thing with feathers
the perches in the Soul
And sings the tune without the words

עבודת מגזרת נייר של האמנית ענבל לוטן (מתוך התערוכה הנודדת
צבעי הנפש - עמותת אנוש) בהשראת השיר שמימין 

And never stop-at all

And sweetest- in the Gale is heard
and Sore must be the storm
that could abash the little Bird
That kept so many warm

I've heard it in the Chillest land
And on the strangest Sea

And Sweetst In the Gale is heard
 and sure must be the Storm
that Could abash the little Bird
that Kept so many Warm


I've Heard it in the Chillest and
on the Stangest Sea
Yet Never in Extremity
It asked a Crumb of me

\

גם כן סוג של תקווה (מקרקרת אבל בלי נוצות): 

דויד ותקווה, זוג שלא צריך להציג נכון?

אני מקווה שנהנתם והבנתם את כל מה שכתבתי הפעם

כי אני ממש לא הבנתי. סתם.

(-:

יורם

דבר הפועלת: מחג החירות לזיכרון ועצמאות.

שלום לכם.
"את חירותי, שמרתי לי אותך כמו כוכב בסער"
כך שרה חווה אלברשטיין את תרגומו של יורם טהר לב לשירו של זו'רז' מוסטקי.
(כאן תמצאו את כל מילות השיר)

בשביל מוסטקי ואולי גם בשביל אלברשטיין החירות היא חברה יקרה, שצריך לשלם מחיר למענה ולפעול
כדי להשיג אותה וכדי לשמר אותה. היא אינה מהות פסיבית.

בשבילי עצמאות היא לא הבחירה בדרך שלי, לא רק תחושת החופש, לא רק ההתרגשות
הפחד האחריות. עצמאות בשבילי היא קודם כל מצב תודעתי שבמרכזו ההכרה בכך שמה שאני אעשה
ומה שאני אבחר זה מה שיהיה לטוב ולרע.

החופש הוא הגשמת חלומות, הוא גם ויתור על הנוחיות הפסיבית והמוכרת שבדיכאון וההמנעות. הוא התנסות
גם במחיר של כשלון ואכזבות. הוא ללמוד כל הזמן איך להשיג מה שאני רוצה בדרך תקשורתית ונעימה
(או כמו שהגדירה את זה בחכמה מלווה שלי בתכנית צרכנים נותני שירות: "לא צריך להכריז
מלחמה כדי לצאת למלחמה").

כן החופש שלי כרוך בוויתורים: אני יצור חברתי וכדי להמשיך להיות כזה אני חייב לציית לכללים שונים
(נימוס, וכו) שאם לא אציית להם אהיה אולי חופשי מאד, אבל כנראה גם בודד מאד. את הקונפליקט הזה
בדיוק סוקר אריך פרום בספרו "מנוס מחופש" .

פרום מגדיר שלושה "נתיבי מילוט" מהבדידות המפחידה הזו:
* סמכותנות : ביטול העצמי כלפי גורם חזק. במשטרים רודניים זה מאד בולט. במשטר בישראל זה מורכב יותר.
* תוקפנות ממאירה: כך מכנה פרום את השימוש בכל סוג של כח כתשובה לניכור, כמו גם שימוש בסמים
   אלכוהול וכו.
* קונפורמיות: זוהי אותה פשרה שהזכרתי לעיל. הסכנה בקונפורמיות נעוצה לדעת פרום בפאסיביות
   ובכך שלאדם יש אשליה של חופש    בעוד שלמעשה החופש שהוא יכול לממש הוא הרבה יותר
   מוגבל ממה שנדמה לו.

כאן המקום לציין: אותם נתיבי מילוט יכולים אך אינם חייבים בהכרח להיות הרסניים קונפורמיות וכמוה גם
סמכותנות במינון והקשר מסוים יכולים לשרת אותנו היטב. הם יכולים לתת ביטחון ולעזור לנו להגדיר
את זהותנו (באמצעות השוואה חברתית). השאלה היא שאלה של מינון (למשל עד כמה אנחנו מוכנים לבטל
אל עצמנו מול גורם סמכותי חזק, ועד כמה ובאיזה מובנים אנחנו מוכנים להיות קונפורמיים כדי להיות
מקובלים על סביבתנו).

איפה אנחנו כחברה ישראלית מול נתיבי המילוט האלה? עד כמה הם רלוונטיים עבורנו?

כמו חיפושית, גם אנחנו נוטים לשים יהבנו בקווים ישרים שיצרנו. לא תמיד מודעים ליכולת
ולזכות שלנו לפרוש כנף ולעוף (כפי שהחיפושית הזו אכן עשתה כשנמאסתי עליה).

להלכה כל משטר דמוקרטי מעניק כלים למימוש חירות אישית וקהילתית. אחד הכלים האלה הוא
חוקים כמו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק. האם עצם קיום החוקים מקנה
חירות? לדעתי לא. חירות צריך לממש. אם מוותרים עליה, או לא מכירים בתוקפה, היא תישאר
מילים יפות על הנייר.

כמתמודד וכאיש מקצוע החופש שלי הוא גם מאבק: 
היכולת לממש חירות תלויה לא רק בי. היא תלויה גם בחברה.


מאבק על ההכרה של אירגונים המעסיקים מתמודדים בצורך (הבלתי ניתן לערעור לדעתי)
באפליה מתקנת שתאפשר למתמודדים נגישות שווה לעולם התעסוקה, לא כמועסקים סוג ב.
אלא כאנשי מקצוע מעולים שבמעולים (ואני מכיר אישית כמה וכמה אנשי מקצוע מעולים ביותר
שהם מתמודדים). לצערי יש עוד הרבה עבודה עד שאירגונים (בפרט ארגונים בתחום בריאות הנפש),
לפחות יכירו בכך שדרושה אפליה מתקנת כדי לאפשר שילוב, וחופש תעסוקה בפועל ולא רק על הנייר.
ככל שזה ישמע מדהים - יש אנשי מקצוע בבריאות הנפש שלפי דעתם אין בכלל בעיה..ואין צורך
באפליה מתקנת.

קצת על מסוגלות תעסוקתית ועידוד תעסוקה תוכלו לקרוא בשני המסמכים הבאים: 
* מסוגלות תעסוקתית ועידוד תעסוקה: השלכות למציאות הישראלית-פרופ' יוסי תמיר ועו"ד זהר ניימן/
   מסמך עמדה של תב"ת
* נגישות לצדק חברתי בישראל: ג'וני גל ומימי איזנשטדט (עורכים) / מרכז טאוב

היה היה חרק בודד/בקצה גבעול/מסכן, חיפש לו משהו לאכול/
הבין שאין לו שם מה לחפש/אז למה הוא אותי עכשיו עוקץ?!

זיכרון 
יום הזכרון, יום שיש בו נגיעה אישית עבור רבים מאיתנו. בעיני זהו יום שבו הגבול בין רגשות פרטיים
והמרחב הציבורי מקבלים צורה שונה במקצת מאשר ביום-יום. זהו גם יום בו הקונפורמיות חוגגת:
בבתי ספר ובמוסדות שונים מתקיים טקס כמעט זהה במתכונתו. מעט מאד ביטוי אישי, אם בכלל
אפילו החללים עצמם הם לא אנשים פרטיים בטקס הזה. הם אייקונים. הם מיתוס.
"לא רוצה להיות מיתוס" - אומרת יהודית, אלמנתו של סא"ל שמוליק אדיב ז"ל,
(בראיון הלקוח מסרט תיעודי בשם "תמיד בלעדיו", בו תוכלו לצפות כאן).  "אני אדם פרטי,
האובדן הוא שלי, האבל הוא שלי." היא ממשיכה.

צד שונה של אותה סוגיה בא לידי ביטוי במאמר שפרסמה תמר רום
בעיתון הארץ לפני כמה ימים. : הקהל יעבור לנוח יתנחם וישכח : מאמר נפלא לדעתי על
טקסי יום הזיכרון כסוציאליזטור המעצב אתוס חברתי-תרבותי. לדברי הכותבת
טקסים אלה הם למעשה חלק מפרקטיקה של שליטה: הם מכתיבים הקשר שבו כל ויכוח
וכל דעה שאינה מתיישרת עם הצדקת 'פתרונות' כוחניים, מאבדת מתוקפה. בתוך ההקשר הזה
(שיש מי שמכנים אותו האתוס הלאומי)  מצפים מאיתנו להיות אזרחים שקטים וצייתנים
ולא פחות מכך מצפים מאיתנו 'לחשוב נכון' (נכון= כמו שמי שמכנים עצמם מעצבי מדיניות
מעוניינים שנחשוב) בלי לשאול יותר מדי שאלות, אלא "כי ככה זה צריך להיות.."
אני חותם על כל מילה של הכותבת ושואל, האמנם? ככה זה צריך להיות?

התולעת מוסיפה: 
מי שמעוניינים בהרחבה לנושא זה מומלץ שיקרא את הספר "מדינה מפקירה מדינה משגיחה",
שעליו המלצתי כאן כמה פעמים בעבר.

כמו כן מומלץ הספר "מנוס מחופש" שכתב אריך פרום. כאן תוכלו לקרוא חלקים 
מספר זה בתרגומו העברי. יש לציין שהספר נכתב בתקופת מלחמת העולם השניה.


נלכד ברשת
באתר המרכז הישראלי לטפול בפסיכוטראומה תמצאו מידע מועיל וטוב. בתחום האבל והאובדן.
באתר יש גם הפניה לקבוצות תמיכה בתחום, חלקן קבוצות מקוונות וחלקן קבוצות ממש.

התולעת
יורם: או שלום גברת תולעת מזמן לא היית כאן.
תולעת: חזרתי כדי לספר שיש ספר חדש על נושא התמודדות עם שכול שמיועד לעובדים סוציאליים
במסגרות שונות. לא הצלחתי עדיין לברר פרטים על הספר, ומה הוא מחדש אם בכלל. רק יודעת שזה קיים.



עצמאות? 
יום העצמאות יצויין מחר, או כפי שאנו במערכת דבר הפועלת אוהבים לקרוא לו
יום העצבנות ולכבוד היום הזה (ובמקום לצפות בפעם ה 92,431 במבצע סבתא)
אני מפנה אתכם כאן לסרט ישראלי ענק ועוצמתי.סרט שלא ראיתי דבר דומה לו בכל שנותי: עג'מי.

כמה מילים על הסרט
הסרט מביא את סיפורם של צעירים ערבים בשכונת עג'מי ביפו בישראל של תחילת המאה ה-21.
מה שטילטל אותי קשות בסרט הזה הוא שהמציאות הזו לא מתרחשת בלוס אנג'לס, ולא בשיקאגו
של שנות העשרים של המאה הקודמת\ אלא ביפו היום ועכשיו. עד כמה מה שרואים

המדהים בסרט הזה הוא לא רק המבנה המפתיע שלו (הוא אורג שתי וערב מהסיפורים
השזורים זה בזה ומדלג אחורה וקדימה בזמן בסצנות השונות), אלא הנס האנושי:
עבור חלק מהשחקנים כאן לפחות זו התנסות פילמוגרפית ראשונה בחייהם.
וזה יצא כל כך חזק ואמיתי ואמין.

חברים, יש קולנוע אדיר בארץ תאמינו בו הוא שווה את זה



לקרוא
מאיר שניצר, מהידועים שבמבקרי הקולנוע בארץ, כתב יפה על הסרט המופלא הזה



בעין הטובה
* המטה למאבק בגזענות המטה הוא גוף המורכב מבעלי עניין שונים, בהם אנשי אקדמיה, אנשי ציבור
ועוד. תכליתו היא להעלות את המודעות בציבור לנזקי הגזענות ולהשפעתה הרסנית על החברה השראלית.
כמו כן מציע המטה דרכי פעולה להתמודדות עם התופעה, יוזם פעילות בכמה מישורי פעולה ועוד. באתר
העשיר ניתן למצוא דו"ח גזענות שנתי, וכן דיווחים שוטפים על גילויי גזענות בולטים בחברה הישראלית.

* מרכז עדאללה - הוא מרכז למימוש זכויות משפטיות עבור ערביי ישראל הפלסטיניים. מרכז
ותיק הפועל בדרכים של סינגור בעיקר, כולל גם פעילות של סינגור בינ"ל. באתר העשיר והעדכני
של המרכז אפשר לקרוא ירחון אלקטרוני, למצוא ניירות עמדה בנושאים שונים ועוד.





מה נשמע
כדי לסיים את הפוסט הזה עם טעם טוב משו מיוחד ליום העצבנות
עמיר בניון חוזר לעשות מוזיקה נהדרת כמו שהוא יודע.

את המילים כתבה רעייתו של בניון - מרים (שכתבה עוד כמה שירים באלבום)




רגע רגע.. לפני שאתם הולכים לנפנף לכם על (מה שזה לא יהיה..)
יש פה אחד בשם גבריאל שרוצה להגיד לכם משהו. תלחצו על הכפתור ותשמעו.
גבריאל בבקשה.


תודה גבריאל  סיכמת יפה את הפוסט שלנו להפעם..


יאללה מספיק חפרתי לכם במוח.
חג שמח.
ולהתראות בשבוע הבא
יורם הפועלת, גם יפה גם מבשלת.



בין חירות ומדינה
* חוק יסוד כבוד האדם וחירותו  (מומלץ להכנס לקישורים המצורפים בסוף)
* חוק יסוד חופש העיסוק   - כנ"ל.

* מגילת זכויות האדם של האו"ם (נוסח עברי באתר הכנסת).

דבר הפועלת: על שואה, התמודדות ויכולת לזכור ולסלוח

שלום לכם.

התקופה בה לפרחים לא היה צבע

ערב יום השואה 2012. בחוץ גשם מטפטף בחוץ.
בתוך הבית נשמעים קולות: עדויות ומחקרים שונים על שואה וניצולים,
שאני מקשיב להן.

כמו בכל יום שואה, גם הפעם הקדשתי זמן כדי לראות סרטים בתחום.
השנה החלטתי לפסוח על השבלונה המוכרת שמוצעת בטלויזיה.
בחרתי עבורכם מתוך מה שראיתי כמה דברים שנראו לי מעניינים

על ניצולים ובני דור שני 
בשנת 2007 הציגו ד"ר דנה פרילוצקי, וד"ר נתן דורסט נתונים סקר
שערכו,על ניצולי שואה במצבים טראומטיים בישראל, בזמן מלחמת
לבנון השניה.הם בדקו בעיקרון את נכחותם של תסמיני דיכאון,
סומטיזציה (כלומר ביטוי גופני של רגשות ומצבים נפשיים)
כאן תוכלו לראות את ממצאי הסקר שלהם :
(חלק א חלק ב). כאן - תוכלו לראות הרצאה  קצרה של פרופ'
זהבה סולומון,אחת החוקרות החשובות בישראל כיום בחקר
הטראומה הנפשית. (עם הקוראת מ.ב
סליחה..הייתי חייב (-: ...)

על התמודדות 
עינת אהרוני דויד, ערכה במסגרת הדוקטורט שלה מחקר מורכב למדי על
קצת יותר ממאה ניצולי שואה במטרה לבדוק את הקשר בין
תחושת קוהורנטיות ובין בריאות בקרב ניצולי שואה.

כאן תמצאו תקציר כלשהו של המחקר הנ"ל. זהו מחקר מורכב מאד מבחינה מתודית כי החוקרת שילבה
בין כלים כמותניים ואיכותניים.  האמת היא שאני מוריד את הכובע בפניה ומקווה שיזדמן לי פעם לקרוא
את דוח המחקר הסופי.


על היכולת לסלוח כתהליך רגשי עמוק ועוצמתי
ד"ר אילנה קרמר מספרת על פעילות האגודה הישראלית פולנית לבריאות הנפש, היוזמת
מפגשים בין קבוצת אנשי בריאות הנפש ישראלים ובין עמיתים פולניים. המטרה הראשית היא
ליצור דיאלוג בין מי שמזהים עצמם כקורבנות הבין מי שנתפסים כאחראים  במידה כלשהי לאסון.
בהרצאתה מתארת ד"ר קרמר תהליכים רגשיים עמוקים ועוצמתיים הן ברמת הפרט
והן ברמת הקבוצה.

האם אפשר לסלוח? היא שואלת, האם ניצולים וגם ישראלים שאין להם קשר ישיר לשואה
(אינם קרובי משפחה של קורבנות), יכולים להכיל רגשית את הרעיון שניתן לסלוח על הבלתי נסלח?

אחרי שהמרצה סיימה את דבריה ישבתי והרהרתי.
האם יש לי למי לסלוח ועל מה?

מהי סליחה בשבילי ?  מה מאפיין אותה? 

לסלוח כדי לזרום ולא לטבוע?
(נחל עין זהב בקריית שמונה אביב תשע"ב, צולם עם פילטר מיוחד)

מה עשוי לעזור לנו לסלוח כקולטיב ולקבל סליחה של אחר?
ואיזה חסמים יכולים להפריע בדרך? אני יודע מעצמי שקשה
לוותר על עמדה רגשית מוכרת ולהחליף אותה במשהו חדש
שיביא עמו אתגרים רגשיים חדשים, לא בהכרח נעימים.

כשעוינות הופכת להרגל, קשה לוותר עליה כי היא מוכרת
ואנחנו יודעים איך להתנהל בתוכה במצבי החיים השונים
שלנו.לאמץ גישה חדשה משמע להיכנס
לטריטוריה לא מוכרת.


ומהם היתרונות שבוויתור על עמדת העוינות?
ד"ר קרמר מדברת על כך שהחזקת רגש טינה/שנאה לאחר
דורשת מאיתנו אנרגיה רגשית (ממש כשם שכעס או אשמה
דורשים אנרגיה רגשית כדי להכיל אותם). האם אפשר אם כן
לומר שהחזקת רגשות כאלה משפיעה לרעה על חוסן אישי?
אני משער שכן אבל כדי להוכיח זאת דרוש מחקר.

בנוסף יש לשער שהחזקת רגשות כאלה גוררת עמה פוטנציאל גבוה להטיות חשיבה (וגם זה טעון הוכחה).

קשר בין יכולת לסלוח ובין איכות חיים? 
ואולי ישנו קשר בין היכולת שלנו לסלוח (למשל להורה מתעלל,
לאנס שפער פצע רגשי נורא,לנהג שקטף חיים, למפגע שחמס
חיים בפיגוע טרור) ובין מה שאהרון אנטונובסקי כינה תפיסת
קוהורנטיות (כפי שמסבירה אותה בצורה מאד תמציתית
ובהירה עינת אהרוני דויד בהרצאה שלה שהבאתי לעיל)?
אחלה רעיון לעבודת דוקטורט.

קשר בין יכולת לצמוח ובין יכולת לבצע שינויים בחיים?
לא ידוע לי על מחקרים בנושא, אבל גם זה קשר אפשרי. נראה לי הגיוני שעמדה רגשית של עוינות כלפי מישהו


לקרוא
תקציר מאמרו המקורי והנהדר של ד"ר אהרון אנטונובסקי (ז"ל)
התיאוריה הסלוטוגנית כתיאוריה מכוונת בקידום בריאות
כפי שפורסם בכתב העת מגמות ב 1998). עוד התייחסות לרעיונות של
אנטונובסקי תוכלו למצוא בספר "מן הכח אל הפועל - גישת
הכוחות בעבודה סוציאלית של כהן ובכבינדר. אני אקדיש בחודשים הקרובים פוסט מיוחד
לגישתו של אנטונובסקי, שאפשר ללמוד ממנה הרבה בתחום שלנו.

נתפס ברשת
האתר הבא מרכז תחת מקום אחד מידע על כל הארגונים העוסקים בעזרה לניצולי שואה
ובני דור שני ושלישי.
זכויות ניצולי שואה - באתר כל זכות. מאד ממליץ על אתר זה ולא על אתרים שתכליתם
להביא רווח כספי לבעליהם.

בעין הטובה
עמך הוא ארגון ותיק המטפל בניצולים ובני משפחותיהם.
באתר שלהם תוכלו לקרוא על פעילות הארגון השירותים שהוא נותן ועוד.


עד כאן דברינו להפעם.
להתראות בשבוע הבא.

חלק ג: יתרונות וחסרונות של תמיכת עמיתים

שלום לכם.

לאחר שבשבוע שעבר ניסיתי להדגים כיצד עוזרת עזרת עמיתים בבריאות הנפש, אתמקד השבוע
ביתרונות המוכחים מחקרית של סוג עזרה זה על פני צורות עזרה אחרות, וכן בביקורת הקיימת
ביחס לעדויות אלה. אנסה גם להדגים מספר חסרונות של עזרת עמיתים לעומת צורות עזרה אחרות.
לצורך הנוחות אחלק את הדיון לארבעה חלקים:
* יתרונות עבור צרכני בריאות הנפש
* יתרונות לגופים הנותנים שירותים בבריאות הנפש
* יתרונות מאקרו (השפעה על מדיניות)
* ביקורת וחסרונות

פוסט זה, כמו שני קודמיו מבוסס על המאמר של פיליס סולומון. (כאשר הוספתי לדברי סולומון
ציינתי במפורש שזו תוספת שלי).

יתרונות עבור צרכני בריאות הנפש (מי שמקבלים שירות)
מספר חוקרים השוו בעשורים האחרונים את תוצאות ההתערבות של צוות מקצועי בבריאות הנפש (פסיכיאטרים
פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק וכו), לתוצאות ההתערבות של עובדים סמך מקצועיים ובכלל
זה עמיתים מומחים.

חלק ממחקרים אלה היו מטה אנליזות: מחקר בו נאסף בסיס הנתונים ממספר מחקרים קודמים באותו נושא
ונערכים עליו הליכים סטטיסטיים שונים כדי למצוא משמעויות חדשות, לאשש השערות או להפריך אותן וכו.
להלכה נחשב סוג זה של מחקרים כבעל תוקף ומהימנות הגבוהים ביותר שאפשר לקבל במדע.הסיבה לכך
היא שבעוד מחקר רגיל "מצלם" תופעה מכיוון אחד בלבד, מטה אנליזה (כאשר היא נעשית נכון..) מצלמת
את אותה תופעה מכמה כיוונים בו זמנית.

התחמם לכם המוח מההסבר הזה? לא נורא. קפיצה קטנה לחרמון ונמשיך..

כריסטיאנסן וג'קובסון במאמר שלהם מצביעים על שוויון באפקטיביות בין עובדים מקצועיים ועובדים סמך
מקצועיים, בהם גם עמיתים מומחים.

גוד וקאלם  במחקר אחר (גם הוא מטא אנליטי) השוו בין קבוצות לעזרה עצמית וקבוצות טיפוליות
(כלומר כאלה המונחות על ידי מטפל, ותכליתן פסיכותרפיה קבוצתית). החוקרים הסיקו שקבוצות עזרה
עצמית היו אפקטיביות יותר בהתמודדות עם סימפטומים קליניים (דיכאון, סוגי חרדה שונים ועוד) והפחתתם,
מאשר קבוצות שתכליתן שינוי הרגלים או התנהגות (גמילה מעישון למשל).

מה בדיוק השתפר אצל הצרכנים?
ממספר מחקרים בהם נבדקו מדדי תוצאה הקשורים להחלמה אישית אצל משתתפי קבוצות עזרה עצמית.
בהשוואה למשתתפי קבוצות טיפוליות רגילות.

משתתפי קבוצות עזרה עצמית:
* קיבלו את מחלתם במידה רבה יותר.
* הם עשו שימוש רצוף וסדיר יותר בתרופות.
* הביעו פחות דאגה.
* הביעו יותר שביעות רצון ממצבם הבריאותי
* הגיעו לפחות אישפוזים חוזרים
* משכם של האישפוזים (כאשר היה בהם צורך), היה קצר יותר.

גם השיקום המקצועי של משתתפי קבוצות עזרה עצמית היה מוצלח יותר מזה של עמיתיהם משתתפי
הקבוצות הרגילות: הם התמידו בעבודה זמן רב יותר, והתקדמו בעבודתם.

יתרונות לנותני השירותים (עמיתים מומחים/צנ"שים)
מספר מחקרים הצביעו על יתרונות עבור מי שהועסקו בתפקידי צנ"שים כעובדים או כמתנדבים:
* משך אישפוזים קצר יותר ומספר אישפוזים חוזרים קטן יותר.
* חוויה של גדילה רגשית (דיברנו על כך בשבוע שעבר כשהתייחסנו לעקרון תרפיית העוזר)
* למידה ורכישה של כישורי חיים שונים
* רכשו מיומנות לזהות מה עושה להם טוב, וכיצד ניתן להשיג יותר ממנו כדי לשמר תחושת אושר.

יתרונות למערכת בריאות הנפש
* סולומון מצביעה על כך שקבוצות עזרה עצמית פחות יקרות להפעלה בהשוואה לקבוצות טיפוליות.
* בנוסף יש לזכור שפחות אשפוזים ואשפוזים יותר קצרים משמעם - חסכון בעלויות.
* היא מצביעה גם על כך ששילוב עמיתים מומחים במערכת בריאות הנפש מסייע בשינוי עמדות שליליות
   כלפי מתמודדים כקבוצה מובחנת (ובכך מקל על שילוב מתמודדים בקהילה).
* הוא מקל על צרכנים החשים מודרים

לצד כל אלה, סולומון מסתייגת מכלל ממצאי המחקרים הללו, בעיקר מהסיבות הבאות

* מבחינה מתודולוגית (בעיקר סוג המחקרים המדוברים) - יש בעיה כשמייחסים תוקף לממצאי מחקרים
שחלקם ללא הקצאה רנדומלית, וללא קבוצת ביקורת. אמנם דיברנו בתחילת החלק הזה על מטה-אנליזות
אבל זהו מיעוט. למעשה, אומרת סולומון שאין כאן הרבה "בשר" להאחז בו.

* רוב המחקרים והממצאים אליהם מתייחסת סולומון תקפים כשמדובר בסוג אחד של יחסי עזרה:
קבוצות עזרה עצמית. ישנם פחות מחקרים על סוגים אחרים של יחסי עזרה המבוססים על תמיכת עמיתים.

לראות 
בסרטון הקצר הבא (כ-14 דקות) תוכלו להתרשם ממשהו שנקרא Peer Support & Wellness Center
זה קורה איפהשהו בארה"ב הברית.  רעיון חדשני ומדהים בתפיסות שלו.

בעין הטובה

והפעם על 'חוות החושים', מיזם חדשני (וחדש יחסית)  בסניף אנוש בקריית ים. 

חוות החושים, כשמה כן היא, מקום שנועד להפעיל בצורה חוויתית את החושים כולם: 

טעם, ריח, מישוששמע, וראייה. המקום מציע הפעלות לילדים ומבוגרים. בין השאר יש בו

חדר סנוזלן, ועוד אפשרויות ופעילויות. הנה סרטון קצרצר על המקום.

 

לקרוא: 

עבודת תיזה של יקי סינגר בחוג לבריאות נפש קהילתית בחיפה לפני כמה שנים:

סיפור מעבר של מקבלי שירותים בבריאות הנפש לנותני שירותים. 

מאמר נוסף ששווה לחפש בנושא: 

מרזר-ספיר ו., הר-לב ב., ומאוטנר ס., (2009). תכנית "צרכנים נותני שרות" -

חזון ישן הופך למציאות חדשה.  כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק,18 (3),211-231. 

Peer Support Among Individuals With Severe Mental Illness: A Review of the Evidenc/

מאמר של לארי דיווידסון ועמיתיו. (תקציר).

Peer Support Among Adults With Serious Mental Illness: A Report From the Field

דיווידסון ועמיתיו (מאמר מלא - אנגלית). 

מהצ'מע

היום נשמע חברים שקוראים לעצמם נערות ריינס. למה קוראים להם ככה? מאותה סיבה שקוראים לי יורם.

הם מרקקים ברוק די בסיסי שכזה. תשמעו במוזיקה שלהם השפעות של גל חדש בריטי (בעיקר בשירה 

של הסולן). בקיצר תהנו.

צרכן נותן שירות/עמית מומחה - חלק ב: איך עוזרת העזרה?

שלום לכם

בשבוע שעבר עמדנו בהרחבה על המושג תמיכת עמיתים, ועמדתנו על הסוגים השונים של יחסי עזרה מסוג זה.

השבוע ננסה לבדוק מה מיוחד ביחסי עזרה אלה, וכיצד בדיוק עוזרת תמיכת עמיתים. גם הפוסט של היום כמו 

זה של השבוע שעבר מבוסס על המאמר של פיליס סולומון 

דבורה עובדת בגינה שלי. האמריקאים ודאי היו קוראים לה
Certificated Flower Expert- CFE

על הכפתור לחצו נא ושיר יפה שמעו נא.

איך עוזרת העזרה: 

מארק סלצר ועמיתיו, במאמר מ-2002, זיהה חמישה מאפיינים מועילים בעזרת עמיתים. חלקם יחודיים לסוג

זה של יחסי עזרה, וחלקם לא. יתרונות אלה הם חלק גדול ממה שהופך את עזרת העמיתים 

לסוג ייחודי של יחסי עזרה.

* תמיכה חברתית: הכוונה היא לזמינותם של אנשים שעליהם יכול המשתקם לסמוך. אנשים הנותנים

למשתקם לחוש שאיכפת להם ממנו. שנותנים למשתקם לחוש בעל ערך ואהוב. לעיתים המשתקם

רואה באנשים אלה  מי שמוכנים לעזור לו בכל עת (ואין זה משנה אם הם עוזרים בכל עת או לו.

זמינותם היא העניין).

איך זה עוזר: תמיכה חברתית נותנת למשתקם תחושה שהוא אינו לבדו, ויותר מכך יש מי שמבין, שמדבר
את השפה הזו של התמודדות על המאפיינים המיוחדים הקיימים בה. תמיכה חברתית יכולה לחדד תחושת
תקווה. כי אם אני יודע שיש מי שיהיה מוכן לעזור לי בעת הצורך יש לי למה לקוות.

* ידע מנסיון: ברוקמן (1990) מגדירה ידע מסוג זה כידע והשקפת עולם שנרכשו כתוצאה ישירה

מהתנסות עם מצבים פסיכיאטריים שונים, ו/או עם עולם התוכן של התמודדות עם מצבים כאלה:
(אישפוזים במקומות שונים, טיפולים שונים, אבחנות פסיכיאטריות וכו). 

ואיך הוא עוזר: שוברט וברוקמן (1994) מציינים שידע מנסיון הופך את יחסי העזרה לפרגמטיים
מאד וממוקד עשיה. לעיתים בחלק מהמקרים יש חוויות משותפות לעוזר ולנעזר וכך קורה שהידע מנסיון

מקבל תוקף מעבר לבעליו. במצב זה נוצר לדברי החוקרים מרחב שיח משותף שבו הסוגיות המשותפות 

נחוות ומדוברות במגוון צורות ולעומק.

במאמר מוסגר אציין: עזרת עמיתים מתאפיינת בין השאר בכך שהידע אינו נמצא בלעדית אצל העוזר.
הוא נמצא במרחב המשותף לעוזר ולמשתקם. (זאת בשונה ממה שקורה ביחסי טיפול 'רגילים' ומסורתיים,
בהם הצד המטפל הוא גם זה שמחזיק בידע ובסמכות מקצועית. המצב הזה מגשים למעשה (די במדוייק)
את יחסי העזרה המאפיינים תרפיה ממוקדת אדם (מבית מדרשם של קארל רוג'רס, ואחרים ).

* למידה חברתית: בשני משפטים ניתן לומר שמשמעות תיאוריה זו שפיתח אלברט בנדורה  לענייננו
היא שאנשים  נוטים לחקות (לפעמים אף שלא במודע) אנשים שהם משמעותיים עבורם: הורים,
אחים, או לחלופין דמויות נערצות. או דמיות שהיו עבורם (או עודם) מודל להשראה וחיקוי. בנדורה
הקפיד להגדיר למידה חברתית כמשהו שהופך לחלק מרפרטואר ההתנהגויות הקבוע של האדם. 
דוגמה ללמידה מהסוג שבנדורה התכוון אליו אפשר לראות אצל ילד שהוענש בחומרה על דברים
לא טובים שעשה ולמד כבוגר לשפוט עצמו בחומרה שלא לומר באכזריות.   

ואיך זה עוזר: כאן הקשר די פשוט - כאשר עוזר מהווה מודל לחיקוי אינטראקציות בין עוזר שהוא בעצמו

מחלים, ובין נעזר הנמצא בשלב ראשוני יותר של תהליך ההחלמה שלו, יכולה לאפשר לנעזר ללמוד, 

ולאפשר לו לאמץ אסטרטגיות התנהגותיות שחלקן מתאימות גם לו.   

* השוואה חברתית: לפי תיאוריה זו של לאון פיסטינגר בני אדם יימשכו למי שחולקים איתם קווי דמיון.

(וקווי דמיון יכולים להיות מרובים ומגוונים). 

איך זה עוזר: על ידי מגע עם מי שנתפסים ע"י הנעזרים כ"מצליחים יותר מהם" הנעזר רוכש ביטחון ומרחיב

את רפרטואר ההתנהגויות שלו. לחלופין ע"י השוואה למתמודדים אחרים סביבו יכול הנעזר שלנו לקבל תחושה

שהוא מתקדם בתהליך שלו. כמובן, כפי שדיברנו קודם על החוויות ועולם התוכן המשותף כמרחב ליצירת קשר

זה תקף גם כאן..

* עיקרון תרפיית העוזר: עיקרון זה מקורו מעולם העבודה הסוציאלית, והוא מתאר את ההתפתחות

האישית ותחושת ההעצמה והצמיחה שחווה העוזר (עובד סוציאלי, מדריך, חונך וכו) כתוצאה
מקיומם של יחסי העזרה. סקבהולט (1974) , זיהה ארבעה יתרונות מהם נהנים מי שעוסקים במקצועות
העזרה:

1. העוזר חש תחושה מוגברת של מסוגלות עצמית בין אישית מעצם כך שהוא משפיע לטובה על חיי אדם אחר.
(במילים אחרות אם אני יכול לעזור לאחר סימן שאני מסוגל לעשות דברים משמעותיים). 

2. העוזר חש שקיבל כתוצאה מקיומם של יחסי העזרה באותה מידה בה נתן. 

3. העוזר מקבל אפשרות ללמידה חברתית מעמיתיו למקצוע ומאנשי מקצוע ושותפים אחרים למערכת סביבו.

4. העוזר רוכש תחושת עצמי מורחבת מעצם כך שהנתינה שלו זוכה להוקרת הנעזר ולהערכתו: 

עיקרון זה עם כן מעשיר את הנותן, ונותן לו כוחות ומשאבים כדי להמשיך להיות עוזר יעיל.

לקריאה נוספת

על למידה חברתית: כנסו לאתר של אלברט בנדורה ותמצאו שם שפע של חומר מעניין ושימושי. 

על השוואה חברתית ועוד 'דברים יפים'  .

על עיקרון תרפיית העוזר: מאמר באנגלית ובו הצעה לעדכון עיקרון זה.

מה מיוחד בעזרת עמיתים (Peer Support)?
שרי מיד ושריל מקניל יענו לכם בדיוק על השאלה הזו במאמר שלהן (אנגלית)  

לראות 

סיכום
כל אחד צריך מצרים, כתב אמנון ריבק, בשירו היפה.
אנחנו ומשתקמינו חולקים חוויות משותפות מיציאת מצריים שלנו. אלו חוויות שיש בהן מן השונה והיחודי
אצל כל אדם ואדם, אבל יש בהן גם הרבה מן המשותף, שכן כולנו עשינו (ולרוב גם ממשיכים לעשות)
מסע.כולנו עזבנו מציאות אחת והחלפנו אותה בתקווה למשהו חדש וטוב יותר עבורנו. כפי שראינו החוויות
המשותפות יכולות להוות בסיס איתן ועשיר במיוחד לעזרה מרובת מימדים.

לחייך (לכבוד האחד באפריל שהיה השבוע)

בחור עשה קטע (ספונטני?) לחברת חשמל. יצא לו דבר גדול.

פועל ופועלת

פועל (פונה לדבורה שבתמונה למעלה): דבורה תקשיבי לי טוב: הסבתא בדרך ההלוויה מתחילה בארבע בול!
עוד מילה אחת אני קובר אותה בדשא של החדר אוכל!

פועלת: קרמבו תרגע..

פסח שמח שיהיה לנו.
וכשר (-:

צרכן נותן שירות/עמית מומחה: חלק א' - סוגים שונים מהות אחת

שלום לכם

אני פותח היום בסדרה של שלושה פוסטים
במטרה לפרק למרכיבים את המונח הרחב תמיכת עמיתים (Peer Support) מונח רחב, המתאר למעשה סוג
של יחסי עזרה. כוונתי בכך היא לסייע לאלה מכם שאינם מכירים את המושג להבין מהו.

המושג "צרכנים נותני שירות" (המתאר תכנית שיקום בבריאות הנפש המתקיימת בארץ,וכן את עובדי
השיקום שהם לקוחות התכנית) מתאר למעשה רק סוג אחד של תמיכת עמיתים. האמת היא שהמונח
הוא רחב בהרבה מגבולות עבודתם של צנ"שים במערכת השיקום. אנסה בהזדמנות זו לחדד את
התמונה ולשפר אותה.

עירית בגינה שלי

הפוסט הנכחי יעסוק בהגדרה כללית של המושג,
ובסוגים שונים של תמיכת עמיתים.

הפוסט השני יעסוק בשאלה מה מיוחד בתמיכת עמיתים
ומה עוזר בעזרה זו.

הפוסט השלישי והאחרון, יעסוק ביתרונות ובחסרונות
של תמיכת עמיתים.

עזרת עמיתים שלא בבריאות הנפש:
בנוסף לתחום בריאות הנפש משמש המונח
הרחב (Peer Support) בספרות המחקרית ובעברית
גם לתיאור של יחסי עזרה בין מי שמתמודדים עם מחלות
גוף שונות (כמו סרטן, סוכרת, ועוד) וכן בהתמודדות
עם אֶבֶל ואובדן (למשל פעילות עמותת יד לנקטפים
בתחום ההתמודדות עם אבדן בעקבות תאונות דרכים,
עמותת "בשביל החיים" המפעילה קבוצות תמיכה
למי שיקיריהם התאבדו).

סדרת הפוסטים הזו מבוססת על מאמר של פיליס סולומון
שהתפרסם לפני כ-8 שנים בכתב העת Psychiatric Rehabililtation  Journal .
את המאמר המקורי תוכלו לקרוא כאן (אנגלית, מומלץ בחום!)

תמיכת עמיתים מהי?
ברמה הטכנית תמיכת עמיתים היא כל יחסי עזרה בין אנשים החולקים קוים של דמיון בסיפור החיים האישי
בהתנסות אישית וכדומה. במהותה תמיכת עמיתים מתרחשת כאשר עוזר שכזה עושה שימוש בידע מנסיון
ובידע מקצועי שיש לו, כדי לתמוך, ולסייע לאדם אחר.הבסיס המשותף לכל סוגי תמיכת העמיתים הוא
שהבסיס לקיומם הוא יצירת קשר אנושי בין נותן השירות ובין מקבלו.

סוגים שונים של תמיכת עמיתים
 סולומון (Solomon, 2006)  מבחינה בין שישה סוגים/טיפוסים של תמיכת עמיתים:

* קבוצות עזרה עצמית : צורה זו היא הקדומה שבין צורות תמיכת עמיתים. בישראל וגם בחו"ל אפשר למצוא
מגוון של קבוצות כאלה (למשל - אלכוהוליסטים אנונימיים, קבוצות של נגמלי התמכרויות שונות ועוד).אחת
הדוגמאות לכך היא קבוצות "בין הקטבים" בהן נפגשים מתמודדים עם בי פולאר. על פעילותה של קבוצה זו
תוכלו אולי לשמוע בהרחבה באחד הפוסטים בחודשים הבאים.

* קבוצות תמיכה מקוונות: קבוצות אלה דומות במהותן לקבוצות עזרה עצמית, אך את מקום המרכיב של
פגישה פנים אל פנים תופסת המציאות המקוונת. קבוצות כאלה אפשר למצוא בפייסבוק, בפורומים שונים
ועוד. דוגמה אחת לקבוצה כזו היא הקהילה הבאה (קהילה בפורטל תפוז).

* קו חם: שירותי תמיכה טלפוניים. בארץ החל לפעול לאחרונה פרויקט בו עמיתים מקשיבים למתמודדים
ונותנים להם מענה של אוזן קשבת ומפלט מפני הבדידות. זהו שירות חדש מאד, ואני יודע עליו מעט, אבל
אם תבקשו אפנה אתכם לאנשים הנכונים שיודעים על העניין.

* שירותים הניתנים ע"י עמיתים:  מדובר בשירותים הניתנים  למתמודדים ע"י אנשים אחרים
המזהים עצמם כמתמודדים.דוגמה נהדרת לשירות כזה תוכלו למצוא בקפה מותק,שחלק מהמתנדבים בו
הם מתמודדים בעצמם. גם ב-קפה פינגווין בסניף אנוש בחיפה אנשי הצוות הם מתמודדים שמשרתים

קפה מותק - גאווה צפונית 

מתמודדים אחרים.


* שירותים המופעלים ע"י עמיתים: שירותים אלה
מתוכננים מופעלים מנוהלים ומבוקרים על ידי
אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית. נדמה לי
שהדוגמה הכי קרובה לזה בארץ היא הקלבהאוס,
שירות יחודי שעליו תוכלו לקרוא בהמשך
בפינת העין הטובה.




* עמית מומחה כמועסק: כאן מדובר בעמיתים מומחים העובדים תמורת משכורת, כשכירים לכל דבר.
בישראל קיימת תכנית צרכנים נותני שירות בה פעילים כ-150 צנ"שים מבאר שבע ועד קריית שמונה.
הם מועסקים בשירותי שיקום שונים, בדרך כלל בתפקידים סמך מקצועיים (סומכים, חונכים, מדריכי
שיקום, ועוד). אגב, על התפקידים האלו, ההבדלים בינהם ורכיבים אחרים בסל שיקום, תוכלו לקרוא כאן.

מה ההבדל בין עמית מומחה וצרכן נותן שירות?
* צרכן נותן שירות הוא מי שמשתתף בתכנית צרכנים נותני שירות: כלומר מתמודדים זכאי סל שיקום
העובדים (תמורת שכר) במקצועות שונים בבריאות הנפש. המונח הזה יחודי לארץ.
עמית מומחה (Peer Support Specialist)  משמש בספרות המחקרית והמקצועית לתיאור
מי שעברו קורס הסמכה יעודי ועמדו בבחינות ההסמכה (של USPRA בארה"ב ושל גופים אחרים
במדינות אחרות).
עובדים כאלה מכונים Certificated Peer Support Specialist. יש לציין שבארה"ב כל עובד שיקום
צריך בשלב זה או אחר לעבור את תהליך ההסמכה הזה. עוד על תהליך ההסמכה של  USPRA בארה"ב
תוכלו לשמוע מפי בני כהן, רכז ההסברה של תכנית צרכנים נותני שירות,שבקטע הווידאו הזה מתאר
ביקור בארה"ב בו למד מקרוב על הנושא.

נתפס ברשת
האיגוד הלאומי לעמיתים מומחים (NAOPS) הוא גוף המאגד את כל מי העמיתים המומחים בארה"ב.
החלק המעניין באתר הוא בעיקר הפרוייקטים שבהם עובדים עמיתים: בתי חולים, מרפאות, ועוד ועוד.
גם אנחנו נגיע לשם.עם קצת סבלנות ולא פחות מכך - נחישות, אני מאמין שזה יקרה.



בעין הטובה: 
קלבהאוס עמית - רעיון הקלאבהאוס הוא רעיון שיובא מארה"ב. הקלאבהוס הוא לפני הכל קהילת
מתמודדים. צוות חברים הפועלים יחד להשגת מטרה משותפת - החלמה והשגת איכות חיים.
לב הרעיון הוא בעצם בכך שהחברים בקלבהאוס חולקים שייכות למקום ובאותה מידה גם
אחראים לתפקוד המסגרת והצלחתה. המקום פועל כמועדון תעסוקתי המתאפיין בהיעדר מוחלט של
היררכיה בין הצוות המקצועי במקום ובין חברי המועדון.

למעשה אפשר לראות כאן צורה של תמיכת עמיתים בה המשתקמים משתתפים בעצמם
בהפעלת השירות והפקתו מתוך שותפות מלאה עם אנשי הצוות.

נראה לי שצריך פשוט להגיע לשם כדי לראות את זה ולשמוע את החברים במקום.
זה צריך להיות משהו יוצא דופן.

קלבהאוס עמית למיטב ידיעתי הוא היחיד מסוגו בארץ (אבל יכול להיות שאני טועה).
הוא פועל בשיתוף עם חברת "כינרת שירותי רווחה" הנותנת שירותי שיקום פסיכיאטרי
באזור טבריה והעמקים.

על קלבהאוס עמית, הממוקם בנצרת עילית , תוכלו לקרוא כאן. (יש גם דרכי התקשרות).
עוד חומר רקע על קלבהאוס בכלל: תוכלו למצוא כאן




מה נשמע?
יאיר יונה הוא מוזיקאי צעיר ורב כישורים המנגן (טוב) בכמה כלים ומנגן מדהים בגיטרה.
באלבום האינסטרומנטלי הזה שלו שהוא אלבומו השני, תוכלו אולי לזהות אצלו השפעות
שונות, ממארק נופלר  וברט יאנץ' למשל, וגם ממוזיקאים איזוטריים יותר (מעולם הג'ז והפולק).
הגיטרה של יונה מספרת סיפור עשיר וסוחף. גם אם אינכם חובבי מוזיקה אינסטרומנטלית
נסו את זה.